10 אקטים של אהבה לעצמנו (ולאחרים) לחיים של חיבור, צמיחה וזרימה

כמה מילים אישיות מארנינה: 

אני זוכרת אותי בגיל 16 הולכת ברחוב עם אבא שלי. 

נשאתי אתי כבר את מטען השנים הקשות עם אבא והייתי כבר אחרי כמה אפיזודות לא-כיפיות עם בחורים,
שנעניתי לחיזוריהם רק כדי שיאהבו אותי, כל-כך לא האמנתי שיש מה לאהוב בי.

ועדיין, עם כל זה, אני זוכרת אותי אומרת לו - שאני שמחה שנולדתי אשה.

ובאופן שהפתיע אז אפילו אותי, כל זה נאמר כשעדיין לא היה לי שמץ מושג מה זה בכלל אומר
לאהוב את עצמי. (איזה מזל שיש בנו חלק שזוכר את האמת, גם אם הוא כמעט לא נשמע...)

~~~ 

פאסט פורווארד כמה עשרות שנים קדימה...

ב-26 בינואר 2024 מלאו לי 73. ולשמחתי הרבה, בַּזמן שחלף מאז נעוריי, ועם כל מה שעדיין
לא "פתור" בחיי, זכיתי בין היתר גם לחוות את המתנה המופלאה הזאת, של "להתאהב בעצמי מחדש".

וממש תוך-כדי יום-ההולדת הזה עלה בי הרצון לעשות מהלך, שבו אחלוק את הפרקים הנבחרים
האלו (של חיי ושל הספר...), שהובילו אותי למקום שבו אני נמצאת כיום.

ואז הגיע יום האהבה. ובאופק מתקרב לו יום האשה.

וחשבתי לעצמי - מי אמר (כי זה בטוח היה גבר...) שצריך להיות רק יום אחד בשנה מוקדש לאהבה?
(ובמיוחד כש"אהבה" נצבעת כמעט בלעדית בצבע הרומנטי-זוגי).

ומי אמר (אותו אחד...?) שצריך להיות רק יום אחד בשנה, שבו מעלים את האשה על נס?
(ומשכיחים את השעבוד הנמשך שלה בשאר הימים...).

וכך נולד הרעיון הנוכחי -

אני פותחת מהלך שאיננו מוגבל ליום אחד, ושדרכו אני רוצה לתת את האוצר הבלום הזה,
את סודותיו של מסע-האהבה הזה, לכל אשה (וגם איש) שמשתוקקת לשוב ולגלות את הזרימה
הטבעית שלה, כדי שתוכלי להיוולד מחדש אלייך - מבלי לחכות עוד עשרות שנים!

ומכאן - את נכנסת לתמונה. (וגם אתה, כמובן). 

מוזמנת לקרוא עוד כמה מלים על מה מחכה לך במסע הזה, להתרגש מעדויות של קוראות
(מתוך מאות שהגיעו וממשיכות להגיע), "לעלעל" בפרק המוגש כאן לקריאה ו/או להאזין לו,
ואז להרגיש - אם הגיע גם הזמן שלך להצטרף לאלפי הקוראות (וגם הקוראים...) שהספר הזה
היה להן ממש אבן-דרך בחייהן. 

מאחלת לך שזו תהיה בחירתך.

ואם אכן כך - אז כמובן מוזמנת ומוזמן לכתוב לי, תוך-כדי ואחרי...